פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש ב׳:י״א

11 391 פירוש - אם היה נאמר "הולך" "ובכל יום ויום מרדכי הולך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה", אזי ההליכה לא היתה חולקת מקום לעצמה, אלא שמרדכי הלך כדי לדעת את שלום אסתר. אך עתה שנאמר "מתהלך", ולא הלך למטרה מוגדרת, נמצא שההליכה לחוד ו"לדעת את שלום אסתר" לחוד, וכמו שמבאר.

12 392 מרדכי.

13 393 "יהודית מן אומה אחרת" פירושו כמו שכתב למעלה לאחר ציון 364 "או באולי יהיו יראים כיון שהמלכה מן היהודים תהיה המלכה שונאת את אשר אינה מן אומתה, ותהיה מסיתה את המלך עליהם. ובודאי הם חפצים יותר לעשות מלכה מן אומה שלהם". לאמור הואיל ואסתר היא יהודיה, שהיא אומה המובדלת מכל שאר האומות, לכך היא תתנגד לאלו שאינה מן אומתה.

14 394 פירוש - אשה מקנאה בחברתה בכל הקשור לענייני זיווג ואישות שבין איש לאשה. וראה להלן ציון 543.

15 395 פירוש - כבר בפסוק ט נאמר "ותיטב הנערה בעיניו של הגי שומר הנשים ותשא חסד לפניו", וכתוצאה מכך פסוק יא "מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר", כי כבר ידע שאסתר היתה יותר חביבה על הגי שומר הנשים, וחשש לקנאתן של שאר הנשים, ושהם יעשו לה כשפים. ובמדרש תהלים מהדורת בובר כב, טו איתא שאסתר אמרה "עשו לי כשפים שיעשו ידי ורגלי כעורות לפני אחשורוש, ונעשה לי נס והוארו ידי ורגלי כהדין סנפרינון".

16 396 כמו שנאמר שמות כב, יז "מכשפה לא תחיה", ופירש רש"י שם "אחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדיבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות מכשפות" מקורו מסנהדרין סז.. ובירושלמי קידושין פ"ד סוף הי"א אמרו "הכשירה שבנשים בעלת כשפים". ובזהר חדש לרות פא: איתא: "רבי עזריה שאל לרבי יוסי איש כפר אונו, מאי טעמא חרשין אינון יתיר בנשייא, ולא בגברייא, דכתיב 'מכשפה לא תחיה', ולא כתיב 'מכשף'. א"ל, כתיב תהלים צא, י 'לא תאונה אליך רעה', 'רע' לא כתיב, אלא 'רעה', דא סטרא דנוקבא ודאי הוא... ומן נוקבא כל זינין דחרשין, וכל עיסקין בישין אתיין לעלמא. הדה הוא דכתיב קהלת ז, כו 'ומוצא אני מר ממות את האשה וגו"". ובאבות פ"ב מ"ז אמרו "מרבה נשים, מרבה כשפים", ובדר"ח שם תריח. כתב: "כי הכשוף נמצא בנשים יותר מכל, לפי שפלות ופחיתות מדריגת הכשוף, נמצא בנשים, שהם פחותים ושפלים במדריגה. ויותר מזה, כי הכשוף הוא צריך לכח מדמה, אשר נמצא בנשים הובא למעלה פ"א הערה 925... ולפיכך על ידי רבוי נשים האדם מתקרב למדריגת הכשוף". בנתיב התורה פט"ו תרלד: כתב: "כישוף הוא דבר פחות ושפל, ואינו ענין שכלי כלל. ולכך הכישוף הוא לנשים, שהם חלושי השכל". ובח"א לסנהדרין סז. ג, קסו. כתב: "מפני כי הכשפים מצליח בידם, כי הכשפים הוא שנוי הסדר. ואל זה הנשים מוכנות ביותר, כי האיש הוא עיקר העולם, והאשה היא יוצאה בדבר מה מן העיקר העולם, כי האיש הוא העיקר. ולפיכך הנשים מצויות בכשפים, הוא היציאה מסדר העולם, והבן זה".

17 397 יש להבין, מה ראה לחזור ולהדגיש נקודה זו כאן. ואולי לאחר שביאר כאן שיש חשש שינסו לפגוע באסתר ע"י כשפים כהסברו הראשון כאן שבני האומות יעשו כן מחמת חששם מאסתר היהודיה, וזה בנוסף למה שכתב למעלה לאחר ציון 365 שבני האומות "יהיו חושבים להפיל את אסתר בכמה דברים של לשון הרע, עד שיהיה נעשה לה כמו שנעשה לושתי". לכך נמצא "שיעמדו עליה להרוג אותה בכל צד שאפשר" לשונו כאן. וזהו חיזוק לדבריו למעלה לאחר ציון 362 שאסתר לא הגידה עמה ומולדתה משום החשש שהאומות יתנכלו לה. וראה להלן פ"ה הערה 192.

18 398 פירוש - לארבעה צדיקים ניתן רמז למה שיתרחש בעתיד. שנים מהם לא חשו לרמז, ושנים מהם חשו לרמז.

19 399 "ספין" - חשוב, וכמו מו"ק כח. "מאן חשיב מאן ספין", וכמבואר בתוספות שם ד"ה ספין. וראה גו"א בראשית פל"ז אות ב.

20 400 לשון היפה ענף שם: "אמר דוד וכי מה אני ספון וכו'. פירוש, כי אם היה הדבר רק להצלת עצמו, היה די אם הבריחם מעליו. אבל להעשות לו נס שיכה אותם, מה שאינו בחוק כחו, מה הצורך, אם לא להיות סימן לו".

21 401 לשון המדרש שלפנינו אסת"ר ו, ו "אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל, ועתידים להנצל על ידיה". ופירש הרד"ל שם אות יא "וזה שנאמר 'מה יעשה בה', הדבר הגדול הזה". וכן היפה ענף כתב שם: "דריש את הכתוב 'לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה' איזה נס יעשה לישראל על ידה". וכן רש"י כאן הביא דברים אלו, וכלשונו: "ומה יעשה בה - זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה, דוד ומרדכי. דוד, שנאמר 'גם את הארי גם הדוב הכה עבדך'. אמר, לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה. וכן מרדכי אמר לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב ערל, אלא שעתידה לקום להושיע לישראל. לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה".

22 402 פירוש - כאשר אפשר לתלות את המאורע בדבר חיצוני, אזי יכול להתעלם מהרמז. אך כאשר אי אפשר לתלות את המאורע בדבר חיצוני, אזי יש לתלות אותו בדבר עיקרי, וכמו שמבאר. ואודות שיש לתלות דבר בדבר שהוא ראשון וקודם, ורק כשאי אפשר לתלות כן, אז יש לתלות בדבר אחר, כן כתב בדר"ח פ"ב סוף מ"ו תרד., ושם פ"ד מ"י רה..

23 403 כמו שנאמר שמות יז, פסוקים ט, יג "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וגו' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". והרמב"ן שמות יז, ט כתב: "והטעם שצוה משה את יהושע להלחם בעמלק, בעבור שיתפלל הוא בנשיאות כפים על ראש הגבעה, ועלה שם כדי שיראה את ישראל הנלחמים וישים עינו עליהם לטובה, וגם הם יראו אותו פורש כפיו השמימה ומרבה בתפלה, ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה". והט"ז שמות יז, יב כתב: "איתא בגמרא ב"ב קכג: דאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר בראשית ל, כה 'ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף'. ובשביל זה אמר משה ליהושע להלחם בעמלק, כי עמלק הוא זרעו של עשו".

24 404 כן כתב במנות הלוי עח: בשם הה"ר מאיר עראמה ז"ל, וזה לשונו: "לדעתי מה שלא חשו יעקב ומשה, לא לפי שהיו תולים דבריהם במקרה והזדמן יותר מדוד ומרדכי, חס ושלום, אלא שהיה להם מקום לתלות, כמו יעקב בחטא, שאם לא כן ודאי היה חושש בהבטחה כזו, שעתידה צרה לבא עליו, וממנה יצילהו, ולא היה מיצר ומתיירא. ומשה רבינו ע"ה תלה מאמר 'ושים באזני יהושע' מפני שעל ידי שניהם נעשתה מלחמה זו, וחשב כי על כן כנגד שניהם אמר 'כתוב לך זאת זכרון בספר', וגם 'ושים אותו באזני יהושע', שיהיה לשניכם לזכרון לעתיד לבא. אמנם דוד ומרדכי לא היה אז דבר לתלות אותו ענין בו, ועל כן חששו שיורה על דבר ימצא בעתיד". אמנם יש להעיר, כי לפי זה מה שמשה לא חש לרמז שאינו נכנס לא"י מחמת שנאמר לו "שים באזני יהושע" הוא משום שתלה זאת במה שיהושע נלחם בעמלק, שא"כ מדוע המדרש לא ביאר זאת להדיא, וכפי שביאר להדיא שיעקב אבינו חשש שמא נתלכלך בחטא. וראיתי שבהמשך המנות הלוי שם עט. הרבה להקשות על ביאור זה, ובשאלתו האחרונה שאל כן.